❖ 50 שנה לבית הספר למאמנים

אני מאמין שזו זכות גדולה להיות חלק מהצוות שמכשיר את הדור הבא של המורים.

ללמוד וללמד

אני מלמד מזה כשמונה-עשרה שנים במחלקת אמנויות לחימה בבית הספר למאמנים במכון וינגייט. התחלתי את דרכי כרכז קורס בתקופה בה היה מר רוני קלוגר ראש התחום. אחריו רכזתי והדרכתי כשמר איזידור פלד החליף אותו. כעת פועל צוות אמנויות הלחימה בראשותו של  ד"ר גיא מור. זכיתי לראות עליות ומורדות, שינויים ותמורות, ואני מאמין שזו זכות גדולה להיות חלק מהצוות שמכשיר את הדור הבא של המורים.

❖ בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלהִים

כל מה שנותר הוא לשוב ולבתר, למתוח קוים, לחצות, לצלוב, והנה שושנת הרוחות…

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלהִים עם פירוש המוריה  ❖

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְחוֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיּאמֶר אֱלהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; .וַיַּבְדֵּל אֱלהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחוֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחוֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוֹקֶר, יוֹם אֶחָד

טוב, עם כל הכבוד לתנ"ך, ויש כבוד ואהבה, הרשו לי לחלוק על קביעה נחרצת זו. עדיין לא היו שמים וארץ. לא היה מאום. כמובן, אלוהים בכבודו ובעצמו היה שם, צף לו בחלל, לא על גבי ענני כבשה, לא מתחת למעבורת חלל, ולא משייט מעל המנהרות של החמאס. סתם כך. גם לו היה קשה, אפילו טיפה משעמם. בלי נקודת אחיזה בכל המרחב העצום הזה, זה הנמתח מלוא העין, הערבה הגדולה. כל אחד היה .מוטרד, אבל לא אלוהים

יד וַיּאמֶר אֱלהִים, יְהִי מְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאוֹתוֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשׁוֹל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין .הָאוֹר וּבֵין הַחוֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי

.פעלול אדיר, הלא כן ? השמש קמה במזרח ונמה במערב. כבר נמתח לו קו אחד על פני האופק. כל מה שנותר הוא לשוב ולבתר, למתוח קוים, לחצות, לצלוב, והנה שושנת הרוחות

כ וַיאמֶר אֱלהִים–יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדוֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף .לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלהִים, לֵאמר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי

מה פתאום ?  עוד לא היו שמים וארץ. ולא סתם. הארץ היא אחד מהיסודות. אלוהים כבר ידע שבוא יבואו רשעים, " לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנה הרוח". ואיך תעבור רוח הקודש ותפיץ את כל .הרשעים ? יען כי אין להם יסוד תחתיהם, שהרי יסוד קיומם הוא קיום של אשליה וכל עניינם בחינת הצדיק וכינונו

אם לא דילגתם על כמה שורות, מנהג רווח בקרב קהל ישראל הממהר, בטח שמתם לב להתלהבות, "וירא אלוהים כי-טוב". מה טוב ? ניחא ביום. או אז אתה קטן ותם, כיפה על ראשך, כתר פרחים אשר לדוד, וכל כולך שקוע בסוד האותיות. ואם כבר עברת לרגע מקודש לחול אתה פורץ בשירה ורינה, "ישמחו השמים, ותגל הארץ, ירום הים ומלואו". ובצאת השבת במקום לשאוג "אל אל ישראל" בכדורגל אתה .תקוע עם "אל אל אליהו". צבעי הילדות מגינים עליך, סיגליות, חרציות, כלניות אדמוניות

אבל אז יורד הלילה. אף אחד לא שואל אותך מי בא לבקר בחלומך. ומי בא ? שני לוחות הברית וכל החיות המפחידות מהתנ"ך: התנינים הגדולים – דגם משופר של דינוזאור רקס המחסלים את כל הנקרא על דרכם, האכזר – מן נחש ופתן נעדר כל רחמים וחמלה, ואחרונים, אך ממש ממש לא חביבים, האחשתרנים שהגיעו בלי לנוח ממגילת אסתר. אמנם על פי רש"י אלו הם מן גמלים הממהרים לרוץ, יען כי ציווה אחשוורוש שירוצו מהר לשלוח את הספרים, אך הרשו לי לחלוק על הפירוש המטופש הזה. עוד לא ראיתי גמל ממהר לשלוח ספר. אם תנין גדול רודף אחריו, זה כבר סיפור אחר. מה נעשה בלי מעלה ומטה ? נסתובב סוב וסוב במעגלים קונצנטריים ? מעל חג דאה – עוף טמא שמיהר לעוף. הוא לא לקח בחשבון את הבלבול באין שמים , חצה פס לבן, נתקע באחשתרן. אך לאן ייפול באין ארץ ? אלוהים שם לו .מנחת. ויברא את הארץ

כן, אלוהים היה גדול. אבל הוא כבר החל לחוש מועקה קלה, פה בצד זה כבר הלך והחריף. הוא עשה צוקהרה עם בורג כפול לאחור, נחת על השמים והפך לרוכב הערבות, אל שחק מרומים. ומי ישגיח .בינתיים על כל הברדק שהשאיר כאן בארץ ? ניחשתם נכונה

❖ איים בזרם

לפני שהאבות הקדמונים טיפלו באנשים, הם למדו את מעגלי היִין – יָאנג, את מחזורי הזמן…

 

סקירות היסטוריות רבות הדנות ברפואה הסינית מציינות את ההבדל בין הרפואה העתיקה לבין הרפואה הסינית המודרנית המכונה "מסורתית". בכל אופן, שינויים ותמורות כבירים היו נחלתם של המרפאים בשושלות שונות של ההיסטוריה הסינית.

לדוגמה, במהלך שושלת סוּנג הצפונית*, מלומדים בעליי עניין ברפואה ששאפו להפוך לרופאים גדולים הגבילו את עצמם לנושאי לימוד כגון פרשנויות וסידור חומרי לימוד באופן שיטתי. בהתאם לכיוון שהתווה הממשל הקיסרי באותה עת, הכוונות שלהם התמקדו בנימוק, הצדקה ושיפור דרכי הרפואה.

במהלך שושלות גִ'ין*  ויוּאַן*, מרפאים קראו תגר על יסודות הגישה הזו, והעבירו ביקורת הן על הזיקה והחיבור המוגזם לעבר והן על המיקוד במצבים מוגדרים וידועים במקום בתהליכי המחלות. שילוב של מספר גורמים, כולל הופעתן של מגפות, גרמו להתרחקות מהזרם המרכזי של מספר רופאים מפורסמים, וגישה חדשה של "זרם" או "שושלת" מסוימת באסטרטגיה טיפולית ששמה את הדגש על כל אדם כישות נפרדת.

הדרישות המוסריות שהוצבו בפני אלו ששאפו להפוך למרפאים גדולים תמכו בשינויים שהתחוללו. במאמר ידוע אודות הקשיים הרפואיים, איש האשכולות שֶן קוּאוֹ* הגדיר את המרחב האמיתי במונחים של דיוק ורגישות:

"בימים אלו, רופאים המספקים מָזוֹר בוחרים מספר תרופות, רושמים מערך של רכיבים טיפוליים, מוסרים אותם וזהו זה.  לפני שהאבות הקדמונים טיפלו באנשים, הם למדו את מעגלי היִין – יָאנג, את מחזורי הזמן, את נשיפת הצ'י מההר, היער, הנהר והבִּצָּה. הם הבחינו בגילו של המטופל, משקלו, מעמדו החברתי, סגנון החיים, רגשותיו והחיוניות שלו. בהתאמה למה שהיה נכון למאפיינים הללו, ובהמנעות מאלו שאינם, הם בחרו בצמחי המרפא, מוקסה, דיקור, ניקוז עם מחט האבן ומִרְתָּח* (תמצית צמחי מרפא שמופקת באמצעות הרתחה). הם סלקו הרגלים ישנים והשתמשו בתבניות רגשיות. הם חשו את דרכם, נצלו כל הזדמנות ואמצו בהתמדה גישות שישאירו מרווח צר ככל האפשר בנימוקים שלהם לטיפול. הם יצרו תוואי טיפול נוסף שכלל את הסדרת הלבוש, בחירת התזונה, שינוי הרגלי החיים ומעקב אחר התמורות המתחוללות אצל המטופל, לעתים תוך טיפול בהתאם לגורמים סביבתיים, לעתים בהתאם לגורמים אישיים."

❖בתמונה: הדפס גלופת עץ משנת 1249 של "כתב המופת של רפואת הצמחים"*. על פי חוקר הספרות הרפואית הסינית פול אנשולד*, צמד המילים בֶּן-צָאוֹ שפירושו שורשים וצמחים, מורכב מהסימנית בֶּן – שורש, מקור, בסיס או יסוד, והסימנית צָאוֹ – עשב, צמח או צמח מרפא.

Bei Song北宋 960–1127*

Jin Chao  晉朝  265–420*

Yuan Chao  元朝1271–1368*

Shen Kuo沈括1131-1195*

Shennong Bencaojing  神農本草經*

Unschuld, Paul U. "Medicine in China: A History of Pharmaceutics". Berkeley, CA: University of California Press, 1986, p.145.

 

 

❖ שִׂינג-אִי: לימוד תרנגול הקרב 鷄形學

תבנית תרנגול הקרב בסגנון שִׂינג – אִי מציגה את אופיו התוקפני, תוך שימוש בתנועות ניקור ופרישת כנף…

[youtube]uO81lY09Ryo[/youtube]

תבנית זו מקיימת סדרה משולבת של  תנועות, המחקה את מאפייני התרנגול. בעזרת התקדמות ונסיגה, תנועות ידיים ורגליים שונות ושינויי גוף אופייניים, אנו גורמים לבלבול היריב. התרנגול נלחם לעתים .בעומדו על רגל אחת, ואנו מחקים תנועה זו בתבנית. הוא משתמש בכנפיו, מקורו וטפריו. המקור מנקר, אוחז או מושך, והכנפיים מתנופפות סביב בשעה שהטפרים דורסים

❖ דברי סוּן לוּ-טַאנג:

鷄形者。鷄於世最有益者也。能以司晨報曉。又有單腿獨立之能。抖翎之威。爭鬭之勇。則鷄形拳中之功夫。可謂甚大。在腹內而為陰氣初動。又為巽卦。在天為風。在人為氣。在拳中謂之鷄形。又能起足根之勁上升。又能收頭頂之氣下降。又能散其真氣於四體之中。其拳順。則上無腦筋不足之患下無腿足疼痛之憂。其拳謬。則腦筋不足。耳目不靈。手足亦麻木不仁矣。學者於此鷄形中。最當注意。

במהלך הדורות התרנגול הוא בעל החיים רב התועלת ביותר. ביכולתו להיות אחראי על הבוקר בהכריזו על השחר העולה. יש לו את היכולת לעמוד על רגל אחת, לנער את נוצותיו בכוח מרשים, נאבק ונלחם באומץ. אלו מצויים במיומנות תבנית התרנגול –  מצויה בפנים הבטן ומהווה את תחילת ניעת היִין צ'י  בגוף האדם, מהווה את טריגרמת שׂוּן ☴ בבַּא-גוּאַה שבשמיים היא רוח, באדם היא צ'י, בתוך האגרוף [אמנות הלחימה] מכונה תבנית התרנגול.

בנוסף יש לתרנגול היכולת להרים את הכוח משורש הרגל ולהעלותו מעלה, לאסוף את הצ'י מפסגת הראש ולהורידו מטה, ולהפיץ את הצ'י האמיתי לעבר מרכז ארבעת הגפיים. בשעה שאלו מצויים בתואם עם האגרוף למעלה אין חשיבה של סבל ולמטה אין כאב של דאגה. אם האגרוף שגוי  צורת החשיבה אינה מספקת, האוזניים והעיניים אינם יעילים, והגפיים למידה של תבנית התרנגול מתייחסת לנקודות אלו.

❖ ביאור:

שׂוּן היא אחת אחת משמונה הטריגרמות בספר התמורות, המייצגת רוח. שמונה הטריגרמות מסייעות בהבנת העולם והתהליכים המתקיימים בו. כל טריגרמה מורכבת משני סימנים בסיסיים: סימן חיובי המתואר בתור קו שלם וסימן שלילי המתואר כקו שבור, הסימן החיובי מסמל כוח מואר, זכרי, פעיל, יוצר וכו'. הסימן השלילי מסמל כוח שהוא אפל, נקבי, סביל, סטטי וכו'. באמצעות השלשות, המורכבות מצירופים שונים של כוחות אלו, ניתן לתאר תופעות הקיימות בטבע על פי היחס בין הקווים החיוביים והשליליים.

 הטריגרמה הקרויה "רוח" (שׂוּן) באה לסמל את חדירתם והתפשטותם העדינה של דברים מבעד למכשולים נוקשים – כרוח המפיצה את אבקת הצמחים על פני הארץ או בדומה לעץ, המחדיר אט אט את  .שורשיו בינות לסלעים. במשפחת השלשות ניתן לה תפקיד הבת הבכירה. בגוף האדם היא מסמלת את ירך רגלו (ולעתים גם זרועו), ובעולם החי היא מסמלת את התרנגול

 

טיפולי שיאצו, טְוֶוינַא, דיקור סיני

שָׁחָה רוּחִי, מַר לְבָבִי, נַפְשִׁי קוֹדֶרֶת
זְמַנִּים שֶׁפִּתְאֹם חַם וְשׁוּב מִתְקָרֵר

[youtube]CckNQpxcB0A[/youtube]

הוֹפֶכֶת וְהוֹפֶכֶת, דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת
צוֹנֵן צוֹנֵן, צָלוּל צָלוּל
שָׁחָה רוּחִי, מַר לְבָבִי, נַפְשִׁי קוֹדֶרֶת
זְמַנִּים שֶׁפִּתְאֹם חַם וְשׁוּב מִתְקָרֵר

מה עושים ? מגיעים לטיפול: שיאצו, טְוֶוינַא, דיקור סיני
ת"א: קליניקה לרפואה שלמה, משה שרת 40
פ"ת: דגניה 8, נווה עוז
ראשל"צ: האלמוגים 22, נווה ים

העיסוי הסיני הרפואי המסורתי נקרא טְוֶוינַא, שמשמעותו דחיפה ומשיכה / דחיפה ואחיזה
(推拏 / 推拿). הטְוֶוינַא היא שיטה המבוססת על עקרונות הטיפול והאבחנה של הרפואה הסינית הקלאסית, ומשלבת עבודה אנרגטית על נקודות האקופרסורה והמרידיאנים עם עיסוי רקמות עמוק.
וידאו זה מראה את חלק א' של אחת התבניות (רצפים טיפוליים) באסכולת נֶיי-גוֹנג טְוֶוינַא, ובמזל טוב מגיע ללמעלה מ-350,000 צפיות ביוטויב

Sa Fang Li Fa 撒放理法 ❖

מונח זה מיוחס למורה טָאי-גִ'י בשם לִי אִי- יוּ שאמר: "הרם, התקרב, היה נינוח, שחרר"

 

נושא סקירה קצרה זו הוא הספר הנדיר "שיטת המהות הפנימית של הפקת כוח"* שנכתב בידי שני אחים שהופרדו בעקבות מלחמת האזרחים בשנות החמישים. האח הבכור, גַ'אנג גִ'י- יאֶן* התגורר בטאיוואן, ואילו האח הצעיר, גַ'אנג ג'וּן- יאֶן* נותר בעיר טִיֶאנגִ'ין שבסין. בשעה שהתאחדו, גילו ששניהם למדו אמנויות לחימה פנימיות. האח הבכור למד ממורה מהשושלת של סוּן לוּ-טַאנג*, הצעיר עם מורים ידועים דוגמת וַאנג שִׂיָאנג-גַ'אי* ומָא פֶנג-טוּ*. האח הבכור היה מומחה לפיזיקה והדבר בא לידי ביטוי בגישה המדעית על הפקת כוח המצויות בספר. בכל אופן,הרעיונות המוצגים בספר אינם חדשים, אך הוגשו באריזה חדשה וקלה לעיכול. הספר מתאר אמנויות לחימה סיניות פנימיות המפורסמות ביכולת המתרגל להפיק כוח דרך תנועה או מאמץ מועטים הגלויים לעין. מהיכן הגיע המונח המופיע בשם הספר, סָא פַאנג ? זהו שם נוסף למונח פָא גִ'ין*: הפקת או שחרור כוח מתועל הבאה לביטוי דרך כל חלקי הגוף. הצגתו לראשונה של מונח זה מיוחסת למורה טָאי-גִ'י בשם לִי אִי- יוּ* שאמר: "הרם, התקרב, היה נינוח, שחרר"*:

擎  擎起彼身借彼力(中有靈字)

引  引到身前勁始蓄(中有斂字)

鬆  鬆開我勁勿使屈(中有靜字)

放  放時腰腳認端的(中有整字)

הרם – את היריב, תוך שימוש בכוחו, אולי תוך הוצאתו משיווי משקל.

התקרב – צמצום הטווח לחזית הגוף, אגירת אנרגיה, רעיון האיסוף.

היה נינוח – מבלי שהמבנה יקרוס, מכיל את רעיון הדממה.

שחרר – בזמן שחרור הכוח המותניים והרגליים מצויות בתואם.

*Sa fang li fa 撒放理法

Zhang Ji-yan 張繼炎*

Zhang Jun-yan 張俊炎*

Sun Lu-tang 孫祿堂*

Wang Xiang-zhai 王薌齋*

Ma Feng-tu 馬鳳圖*

fa jin 發勁*

Li Yi-yu 李亦畬 1832—1892*

qing yin song fan  擎引鬆放*

 

 

❖ שִׂינג-אִי: תבנית שמונה הידיים

קידום הלמידה מתבצע דרך תנועת דרקון אבן הירקן טווה מסביב לגוף

 [youtube]qGeu8XKy2dE[/youtube]

  *המורשת של חוּנג אִי-שִׂיָאנג

    *תבנית "שמונה הידיים", מקטע ראשון

האצת למידה: במטרה לקדם ולדייק את מנח האחיזה בזרוע היריב אני משתמש ב"שינויי יין-יאנג של כף היד" ובתנועת "דרקון אבן הירקן טווה מסביב לגוף"

Hong Yixiang  洪懿祥*

Xingyi ba shou yi duan   形意八手一段*

שיר לחֶרֶב פִּיפִיּוֹת

רוח החרב נפגשת באחד, למסתורין והוד אין גבול…

❖  שיר לחֶרֶב פִּיפִיּוֹת מאת חוּאַנג יוּאַן-שִׂיוּ, קליגרפיה: יָאנג צֶ'נְג-פוּ , תרגום חופשי: אֲבִּי מוֹרִיָה

הצ'י של חרב הפיפיות הוא כמו קשת בענן
תנועת החרב היא כמו דרקון
רוח החרב נפגשת באחד
למסתורין והוד אין גבול

劒氣如虹劍行似龍
劍神合一玄妙無窮
廣平楊澄甫題

השנה: 1931. אותיות פורחות באוויר, מתערבלות, ומסתדרות בספרו של חוּאַנג יוּאַן-שִׂיוּ* "שיטות עיקריות של חרב ווּ-דַאנג"*. חוּאַנג, אמן לחימה מדופלם ושופט שלום, הפך בשנת 1929 לתלמיד הדלת הפנימית של לִי גִ'ינג-לִין*, סייף נודע שכונה "החרב הראשונה של סין" ו"הסייף השמיימי". את רשמיו מתוך האימונים עם לִי והשוואה לחומרי לימוד מוקדמים יותר העלה על הכתב ביומן אימונים שהיווה את הבסיס לכתיבת ספרו. בשונה מספרים אחרים שנכתבו באותה עת ועסקו בעיקר בתיאור תבניות, הספר מציג טכניקות ויישומים שונים בתרגול זוגות. בנוסף מוצגים היבטים פנימיים של לחימה בחרב, כולל טכניקות מיקוד ומדיטציה.

❖ הענק השני מגיע

לחלק ממשפטי המפתח או השירה המחורזת בספר התלוו משיכות מכחול, קליגרפיה של אמני לחימה מפורסמים. את הקליגרפיה לשיר המוצג כאן כתב לא אחר מאשר יָאנג צֶ'נְג-פוּ*, כנראה אמן הטָאי-גִ'י צ'וּאַן המפורסם מכל מאז ומעולם. יחד עם מורים ידועים אחרים דוגמת אחיו יָאנג שָאוֹ-חוֹאוּ* ועמיתיו ווּ גִ'יאֶן-צ'וּאַן* וסוּן לוּ-טַאנג* היו מהמורים הראשונים שפתחו את לימודי הטָאי-גִ'י בפני הקהל הרחב במכון לחקר תרבות הגוף בבֵּייגִ'ינג בשנים 1914-1928. יָאנג צֶ'נְג-פוּ נודע בכך ש"ריכך" את התבנית שלמד ממשפחתו והדגיש את תנועת "המסגרת הגדולה"* בעלת התנועות המודגשות והמעוגלות. תהליך זה הביא בסופו של דבר את סגנון יָאנג לפופולאריות הרבה לה הוא זוכה בימינו אנו.

Huang Yuanxiu 黃元秀1884-1954*
Huang Yuanxiu 黃元秀 . Wudang jian fa da yao 武當劍法大要*
Shanghai: The Commercial Press, LTD 商務印書館, 1931
Li Jinglin 李景林 a.k.a Li Fangchen 李芳宸1885-1931*
Yang Chengfu 楊澄甫1883-1936*
Yang Shaohou楊少侯 1862-1930*
Wu Jianquan 吳鑑泉 1870–1942*
Sun Lutang 孫祿堂 a.k.a Sun Fuquan 孫福全 1861-1933*
Da Jia大架*

אולם האימונים

מכיוון שהייתה זיקה בין אמני לחימה למחפשי דרך רוחניים…

המונח היפני דוֹג'וֹ הוא המפורסם ביותר למקום אימון ולימוד. מקורו במונח הסיני דָאוֹ-צַ'אנְג. מונח זה התייחס לכל מקום ואתר פתוח בסין העתיקה שבו נערכו פולחנים דתיים וטקסים של הגדת עתידות. המילה דוֹג'וֹ נדדה מסין ליפן כנראה בתחילת המאה השמינית יחד עם מהגרים סמנטיים נוספים כמו צַ'אן (זֶן), או  דָאוֹ (דוֹ).

הפירוש המילולי של דָאוֹ- צַ'אנְג  הוא "מקום הדרך". משמעותה המקורית של המילה הייתה אזור מקודש השואף להיות מבודד ולעיתים קרובות ליד אתר טבעי קסום. המונח נטבע על ידי סגפנים הרריים שעסקו .בטקסי טיהור במטרה להשיג הארה. מכיוון שהייתה זיקה בין אמני לחימה למחפשי דרך רוחניים אימצו אמני הלחימה את המונח לאתר התרגול שלהם. האולם – מקום הלימוד של  הלחימה מכונה בסינית ווּ גוּאַן, או בקיצור גוּאַן.

 *dao chang  道场

*wu guan武館

*Guan (Cantonese:Kwoon)  館

קִדָּה

היד הקמוצה לאגרוף היא יָאנג– זכרי, פעיל, מיצג השמש. היד הפתוחה היא יִין– נקבי, סביל, מיצג הירח

קִדָּה היא תנועת גוף של כפיפה מן המותן המציינת מחווה של כבוד כלפי הזולת. הקִדָּה נפוצה מאוד בתרבויות מזרח אסיאתיות, אך קיימת גם כמחוות כבוד לבני האצולה באירופה ובמקומות אחרים. לעתים קִדָּה מסתכמת בהורדת הראש ולא בהנעת כל פלג הגוף העליון. בלשון המקרא והתלמוד, משמש הביטוי להשתחווּת עד שהפנים נוגעות בקרקע – תנו רבנן: קידה על אפים. שנאמר (מלכים א', א', ל"א): "וַתִקד בַת-שֶבַע אַפַיִם אֶרֶץ" – תלמוד בבלי, מגילה כב

באמנויות הלחימה הסיניות הקִדָּה היא ביטוי חיצוני לכבוד כלפי המורה, המורים הקדמונים, והתלמידים האחרים בשיעור המכונים אחים ואחיות לשיטה. למחוות הקִדָּה, משמעות עמוקה. אין זו תנועת גוף סתמית אלא ביטוי למה שהמתרגל חש בעמקי לבו. הקִדָּה מתבצעת בתחילת השיעור ובסיומו, בתרגול עם בן זוג, ולעתים בתחילת ובסיום ביצוע תבנית

לסגנונות לחימה סינים שונים יכולות להיות קידות ומשמעויות שונות, בכל אופן נושא הדיון שלנו היא קִדָּה שמקורה בסגנונות צפוניים מזרם השָאוֹלִין. החל משנת 1986 הוכרה קִדָּה זו כתקנית בווּ-שוּ  המודרני. אחד הדברים הבסיסיים עליו התלמיד אמון באֶטִיקֶט של אמנויות הלחימה הוא מנח הידיים בקִדָּה המכונה בקיצור "עטיפת אֶגְרוֹף [1]" ,בסינית: בָּאוֹ צ'וּאַן. למונח זה פרשנויות שונות

  ❖  פטריוטיות-לאומניות

ברצוני לפתוח בפרשנות של המורה שלי, מר חוּנג אִי – שִׂיָאנג [2] המנוח מטאיוואן, על פיה משמעות הקִדָּה היא פטריוטית-לאומנית. היד הקמוצה לאגרוף היא  יָאנג– זכרי, פעיל, מיצג השמש. היד הפתוחה היא יִין– נקבי, סביל, מיצג הירח. מצירוף הסימניות אנו מקבלים "זוהר [3]", ייצוג לשושלת מינג "הזוהרת". זו הייתה השושלת האחרונה של בני סין "האמיתיים", לפני הפלישה המנצ'ואית וייסוד שושלת "צ'ינג. לפיכך הקידה מייצגת את סילוק הזרים המנצ'ואים והשבת המינג [4] הסבר זה מופיע גם בספרו של יָאנג ג'וּאִינג-מִינג [5]"שָאוֹלִין קונג פו – אגרוף ארוך

מלחמה ושלום ❖

הסבר פופולארי, בעיקר בבתי ספר לקונג פו במערב, הוא כי האֶגְרוֹף מייצג לחימה או התקפה, היד הפתוחה מייצגת מוסר ומשמעת, עצירת ההתקפה, ולפיכך משמעת עצמית ואיפוק. יש המרחיבים את ההסבר הזה לייצוג צדק, יושר, חופש אישי וכבוד לזולת

 הפרט והכלל  ❖

 היד הימנית הקמוצה לאֶגְרוֹף מייצגת את שיטת הלחימה, אך גם את המחויבות של הלוחם לטיפוח עצמי ויצירת קשרים. חמשת אצבעות האגרוף המאוגדות יחדיו מייצגות את חמשת האגמים [6] המרכזיים . . בסין. היד השמאלית: ארבעת האצבעות הישרות של היד הפתוחה מייצגות את ארבע הימות [7] המקיפות את סין, או את ארבע רוחות השמיים. האגודל הכפוף פנימה מייצג ענווה. אפשר לשים לב כי אדם סיני יצביע עם האגודל ולא עם האצבע המורה, כנהוג בתרבות המערבית. בשעה שהאֶגְרוֹף והיד הפתוחה נפגשים נוצרת אחדות הכוללת תנועה וכוונה שלמה. הדבר עוקב אחר האימרה "ארבעת אנשי הימות וחמשת האגמים אחים הם [8]". בסין העתיקה כוונת האמירה הייתה שכל הסינים בני חַאן, הם משפחה אחת

 חינוך וענווה  ❖

 פרשנות אחרת מציינת כי יד האֶגְרוֹף מסמלת אימון מחמיר וקפדני ואילו יד שמאל הפתוחה מסמלת את ארבעת הרכיבים החינוכיים: מידה טובה, חכמה, בריאות ואמנות. אלו מסמלים את הרוח שבאמנויות הלחימה. האגודל כפוף פנימה ומזכיר לאדם כי עליו לשמור על צניעות

בתמונה: רגל הברזל" דֶה רוּ
Shi Deru 释德如 (Liu Xiangyang)

[1] bao quan抱拳 / wushu bao quan li武 术 抱 拳 礼

[2] Hong Yixiang洪懿祥

[3] Ming明

[4] fan Qing fu Ming反 清 复 明

[5] Yang Jwing-Ming  / Yang Junmin  楊俊敏

[6] wu hu 五 湖

[7] si hai四 海

[8] wu hu si hai joe xiongdi  五湖四海皆兄弟